<h1>הבתים — שערי תפילה שער שנים עשר</h1>
<h2>דף לג:</h2>
כיצד ברכת כהנים במקדש, כהנים עולין לדוכן אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על ראשיהם ואצבעותיהם פשוטות, חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידו למעלה מן הציץ. ואחד מקרא אותן מלה מלה, כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשת הפסוקים, ואין העם עונין אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת, וכשישלימו כל העם עונין ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ואומרין את השם ככתבו והוא דבר הנהגה מיו"ד ה"א ו"ו ה"א, וזהו השם המפורש האמור בכל מקום, ובמדינה אומר אותו בכנויו והוא אל"ף דל"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד. ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים לברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמד אותו מי שאינו הגון, ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא אחת לשבע שנה, כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא, לר"ם.
כיצד היה נשיאות כפים בגבולין, בשעה שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן. ועומדין שם ופניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח צבור ההודיה, ואז מחזירין פניהם כלפי העם, ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך, ושליח צבור מקרה אותם מלה מלה, והם עונים, שנאמר אמור להם עד [שיאמר כ]שמשלימין פסוק ראשון (ו)כל העם עונין אמן, וכן בפסוק שני וכן בפסוק שלישי. כשישלימו הכהנים שלשת הפסוקים מתחיל השליח צבור בברכה אחרונה של תפלה שהיא "שים שלום", והכהנים מחזירין כפיהן כלפי הקדש, ואחר כך כופתין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור השליח צבור הברכה וחוזרין למקומם, לר"ם. וכשעוקרין רגליהם לעלות אומרין יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך [את] עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם.
